איך האופנה האיטלקית השתנתה עם הזמן בתעשיית האופנה

שנות ה-30 - עידן הזהב של האופנה האיטלקית

שנות ה-30 היו תקופה שבה האופנה האיטלקית הייתה בשיאה. במהלך העשור הזה, הזוהר והזוהר של מסך הכסף של הוליווד החלו להשפיע על איך אנשים מתלבשים. בדים כמו סאטן, טפטה וקטיפה היו שגרתיים וכך גם מוטיבים נועזים, כמו הדפסים טרופיים, נקודות ופייזלי. היו גם הרבה ניסויים עם צלליות וסגנונות. ז'קט ה"טוקסידו" נוצר על ידי מריו פאטלי ו"מעיל האפונה" על ידי G. Ferragamo. כובע הפדורה ועקב הסטילטו היו גם הראשונים מסוגם שעוצבו ויוצרו באיטליה.

שנות ה-40 - הכל בקצבה, אפילו בד

אם יש משהו רציני באופנה איטלקית, זה הבדים שלה. איטליה הייתה המדינה הראשונה שייצרה בד משי עם השרוכים, הקשמיר והצמר המשובחים בעולם. אין זה מפתיע אם כן שבמהלך מלחמת העולם השנייה, מפעלי הבדים נותרו התעשייה החשובה היחידה באיטליה, שייצרו חומרים למדים, מצנחים, אוהלים ושמיכות. בתקופה זו, בדים היו זמינים רק בשחור או חום, והיה גם איסור על רוכסנים וכפתורים. מעצבים היו צריכים להיות הרבה יותר יצירתיים, ולעתים קרובות הם תפרו את היצירות שלהם יחד והוסיפו חרוזים או רקמה במקום כפתורים.

שנות ה-50 - כשהכל היה חם ולטינית

זה היה בשנות ה-50 כאשר האופנה האיטלקית נשלטה על ידי סגנונות לטיניים לוהטים. המדינה התמלאה באנרגיה שניזונה מהרפובליקה האיטלקית החדשה, עליית הקולנוע האיטלקי והעניין הפורח במדינות אמריקה הלטינית. מעצבים איטלקיים השתמשו בצבעים מרהיבים, הדפסים נועזים ובדים מפוארים כדי ליצור סגנון ראוותני כמו "המאהב הלטיני". סגנונות אלה היו לעתים קרובות מזווגים עם אביזרים כמו חגורות רחבות, פדורות וחפתים גדולים. המעצבים המפורסמים של שנות ה-50 היו נינו סרוטי, אנריקו קאברי ונינו ברביירי.

שנות ה-60 - העשור של הדקדנס והעודף

שנות ה-60 היו תקופה של דקדנס, עודף ושפע בכל צורה של אמנות, אופנה ובידור. "לונדון המתנדנדת" החלה לשלוט בעולם עם ההדפסים הנועזים שלה, הצבעים הסולידיים והרבה טקסטורה וברק. באיטליה, מעצבים כמו אמיליו פוצ'י ורוברטו קפוצ'י השתמשו בצבעים עזים, הדפסי פרחים וחומרים אקזוטיים

שנות ה-70 - יותר מרד וצבע

שנות ה-70 סימנו תקופה של מרד וניסויים ברחבי העולם. אפילו האופנה האיטלקית לא נשארה נטולת נגיעה מכך והתקדמה לעבר צבעים בהירים יותר והשפעות מערביות יותר. עשור זה ראה את עלייתה של "שמחת החיים" האיטלקית והרבה יצירתיות בכל צורת אמנות. זה ראה שינוי לעבר השפעות אתניות וצבעים בהירים. שנות ה-70 ראו את עלייתו של "המעצב" והתאפיינו בניסויים בבדים ובמוטיבים.

שנות ה-80 - זמן לניסויים

שנות ה-80 סימנו את סוף עידן האופנה האיטלקית. זו הייתה תקופה שבה מעצבים התנסו בבדים שונים ובדים "חדשים" כמו לייקרה ופוליאסטר שימשו ליצירת צלליות חדשות ונועזות. מעצבים איטלקיים כמו ג'יאני ורסאצ'ה, פרטי וג'יאנקרלו מרקו קיבלו השראה מתרבויות לטיניות נועזות והתנסו בצבעים עזים והדפסים נועזים. שנות ה-80 ראו את שחר של בדים חדשים ויצירת סגנונות שונים.

שנות ה-90 - עלייתן של דוגמניות העל

שנות ה-90 סימנו תקופה שבה דוגמניות העל החלו להשתלט על העולם. אל מקפרסון, סינדי קרופורד, קלאודיה שיפר, נעמי קמפבל ואחרות הפכו לשמות מוכרים וה"קאמבק" שלהן היה בהשראת האופנה האיטלקית. מעצבים כמו רוברטו קפוצ'י, ג'ורג'יו ארמני, ורסאצ'ה המשיכו להתנסות בבדים וצורות ומיזוגים.

2000-2010 - יוקרה יוקרתית הופכת נגישה יותר

המאה ה-21 ראתה גם את עלייתו של זן חדש של מעצבים איטלקיים ששינו את פני תעשיית האופנה. מעצבים כמו אלסנדרו דל'אפה, פריסילה ופיה בקוני, אנריקו ביסקוטי ורוברטו קוואלי הביאו לטרנד חדש של אופנה יוקרתית ויוקרתית שהייתה נגישה לכל. בעשור הזה נרשמו שילוב של אופנה איטלקית מסורתית וטרנדים מודרניים שהיו מחליפים משחק עבור תעשיית האופנה האיטלקית.

סיכום

לאופנה האיטלקית יש היסטוריה עשירה, והיא עוצבה על ידי כל אירוע גדול ושינוי תרבותי שאי פעם קרה במדינה. המעצבים של היום הם התגלמות של הטוב ביותר שיש לאופנה האיטלקית להציע. ולמרות שהם עשויים להיות מושפעים מטרנדים ממדינות אחרות, הם תמיד מצליחים להוסיף לו את הטוויסט הייחודי שלהם ולבלוט אותו. מאמר זה על האופן שבו אופנה איטלקית השתנתה עם מעצבים הוא סקירה מקיפה של השינויים העיקריים שהתרחשו בתעשייה במהלך המאה האחרונה. זוהי הקדמה נהדרת לכל מי שרוצה לדעת יותר על ההיסטוריה של האופנה האיטלקית.